השנה היתה השנה השנייה שבה צילמתי מופעי מחול (כן, גם אני בעצמי בהלם) כבר במרץ התחלתי לדבר עם חלק מבעלות הסטודיו ולסגור תאריכים למופעים, חייבת להגיד שזה החמיא לי ממש לקבל פניות בשלב כזה מוקדם.
בלי ששמתי לב הגיע חודש יולי, או יותר נכון סוף יוני שם הכל התחיל, ולאט לאט התגבר.
באחד השבועות היו לי 8 מופעים,שזה היה מטורף לגמר. באופן כללי בשבילי זו היתה תקופה מטורפת וגם לא פשוטה ברמה המנטלית.
מה שהחזיק אותי, זו המחשבה על גיטל בת ה-19, שרק חלמה לצלם רקדנים באיזושהי צורה, אם היו מספרים לי אז שזה מה שיקרה בעוד 3 שנים לא הייתי מאמינה בכלל, זה באמת מדהים בשבילי.
הפעם הראשונה שצילמתי מופע, היתה עוד כשהייתי חיילת, הנה כמה תמונות מהמופע הראשון שצילמתי
ראיתי המון מופעים, משהו כמו 40 אם להיות מדויקת, יש כאלו שממש הרשימו אותי, שתפסו לי את העין ולפעמים גם את הלב, וגרמו לי-לבחורה שיושבת כל ערב במשך חודש ורואה עשרות ריקודים-לבכות מהתרגשות.
אז תכלס, הפוסט הזה כאן כדי להגיד לכם תודה
תודה על כל רגע, לכל בעלת סטודיו שהפכה לקולגה, לכל רקדן ורקדנית שהופיעו מהלב,
ההורים שהשקיעו והגיעו, לאלה שישבו לידי ואמרו שלום, ובמיוחד להורים שממש הצליחו לבדר אותי במהלך העבודה,
ולכם הרקדנים-על כל הכשרונות, הדיוק, העבודה הקשה, והנשמה שהיתה בתנועות שלכם. תודה.
Comments